החלטה בתיק ע"א 47388-05-10

בפניי בקשת המבקשים ראיד סאלח נסרה וסאמר אכרם ג'אבר (להלן: "המבקשים") לביטול החלטה מיום 4.10.10 שניתנה על ידי, במסגרתה הוריתי על סילוק הערעור על הסף, בעקבות בקשה שהגישה המשיבה בית חוסן בע"מ (להלן: "המשיבה"), לאחר שתגובה מטעמם לא הוגשה; לחילופין עותרים המבקשים להורות על הארכת מועד להגשת בקשה לביטול ההחלטה האמורה (להלן: "ההחלטה").

יצוין כי באותם זמנים הוגשה בקשה נוספת ע"י המבקשים למתן פטור מהפקדת עירבון, בקשה שלא נדונה בעקבות החלטתי דלעיל.

הבקשה נסמכת, כעולה ממנה, על חובת הצדק בביטול החלטה לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), לאחר שלא התקבלה, לדבריהם, החלטה קודמת שניתנה על ידי המחייבת הגשת תגובה לבקשה לסילוק ערעור על הסף.

עיינתי בבקשה ומעיקר הדין היה מקום שלא להידרש לה, שכן החלטה למתן תגובה נמסרה כדין לב"כ המבקשים דאז, הגם שבבקשה טוענים המבקשים כי ההחלטה לא התקבלה אצלו, כך גם ההחלטה המורה על מחיקת הערעור מיום 4.10.10; דא עקא שנוכח חילוף הייצוג ובנסיבות בהן ניתנה החלטה לסילוק על הסף מבלי שהצד השני טען טענותיו, כשאין לקבוע כי סיכויי ההליך קלושים, כפי שיפורט להלן, ולנוכח התוצאה של סילוק על הסף של הליך בהעדר דיון לגופו של עניין, אקבל את הבקשה באופן שההחלטה מיום 4.10.10 תבוטל, עפ"י שיקול הדעת המסור לבית המשפט.

באלה הנסיבות אדרש להלן לבחון את הבקשה לסילוק על הסף של הערעור, שבעיקר שעונה על הטענה לפיה, לא ערעור בזכות לפנינו אלא, למצער, בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת, היא ההחלטה מיום 29.4.10.

הרקע:

בבית משפט השלום בעכו, בפני כב' השופט ו' חאמד, הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקשים שעניינה בעבודות אחזקה עליהן היה אחראי המבקש מס' 1, עת עבד בשורותיה של המשיבה, ואשר בוצעו ע"י קבלן מוסכם על הצדדים, המבקש מס' 2. המשיבה טענה כי במהלך ביצוע העבודות מעל המבקש מס' 1 בכספיה והוציא שיקים המשוכים מחשבונה מבלי שניתנה תמורה עבורם, כך הוציא המבקש מס' 1 כספים מהמשיבה לצרכים פרטיים, לרבות עבור המבקש מס' 2.

המבקשים דוחים מכל וכל את טענות המשיבה.

ודוק, התובענה בסופו של יום לא נדונה לגופה, ואבהיר בקצירת האומר את השתלשלות ההליכים בבית משפט קמא;

ביום 30.4.09 ניתן פסק דין המחייב את המבקשים במלוא סכום התביעה בשל מחדלים בהתנהלותם באי הגשת תצהירים ובאי תשלום הוצאות בהן חויבו.

בתאריך 17.9.09 ניתנה החלטה בבית משפט קמא לביטול פסק הדין האמור ובמסגרתה פירט בית משפט קמא את מחדלי המבקשים, אך לפנים משורת הדין ועל מנת לא לנעול שערי בית משפט בפניהם, נעתר לבקשתם.

בסיפא להחלטה נקבע כי "לא ישלמו הנתבעים (המבקשים - הערה שלי) את ההוצאות בסעיפים ב' ו-ג' הנ"ל במועד, ועם הגשת הודעה על כך מטעם ב"כ התובעת (המשיבה דכאן - הערה שלי) אורה על ביטול ישיבת ההוכחות הנ"ל ויינתן פסק דין לפי התביעה".

בתאריך 26.11.09 בעקבות בקשה מטעם המשיבה לפיה הוצאות שנפסקו לא שולמו ובהעדר תגובה מטעם המבקשים, ניתן פסק דין (להלן: "פס"ד השני") על מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות.

ביום 3.3.10 בעקבות בקשה שהגישו המבקשים לביטול פסק הדין השני, נדחתה הבקשה לביטול פסק דין לאחר שבית משפט קמא שוכנע כי ניתנו למבקשים הזדמנויות רבות בעבר, למיצוי יומם בבית המשפט, שלא נוצלו על ידם.

המבקשים לא אמרו נואש והגישו בקשה נוספת לביטול פסק דין וזאת לאחר שהצליחו לדבריהם במאמצים רבים לשלם הוצאות שנפסקו נגדם, בקשה שנדחתה ביום 29.4.10 בבית משפט קמא מהנימוקים אשר פורטו בהחלטה מיום 3.3.10, אליה הפנה בית משפט קמא.

בנסיבות אלה, עותרים המבקשים לערער על החלטה מיום 29.4.10 בציינם כי, הלכה ולמעשה, מדובר בערעור על פסק הדין השני.

דיון והכרעה:

המבקשים סבורים כאמור כי בפניהם ערעור בזכות על פסק דין השני בעקבות החלטה מיום 29.4.10 וזאת לפי תקנה 201 וכן לפי תקנה 398א' לסדר הדין האזרחי, כהאי לישנא:

"398א.  המועד להגשת ערעור על החלטה במעמד צד אחד